תמיד רציתי להיות עשיר ולעזור לאנשים.
ראיתי תוכניות כמו "המיליונר הסודי", ותמיד אמרתי לעצמי – אם יום אחד יהיה לי, אני אעזור לאחרים.
אבל עם הזמן הבנתי שלא צריך להיות עשיר כדי לעשות טוב.
אפשר להתחיל ממה שיש, ולעשות שינוי גם בקטן.

כשעלינו לארץ, חיינו בעוני קשה.
לא היה לנו מקרר, לא שולחן אוכל,לא היה מיטות שלא נדבר על טלוויזיה.
בכיתה א’ לא היו לי צבעים לצבוע דפי צביעה –
אז ציירתי הכול עם עיפרון, בזמן שלכולם מסביב היו צבעים צבעוניים וזוהרים.

אני זוכר שביום הולדת שלי, אמא שלי והאח שלי מצאו שולחן ברחוב והביאו אותו הביתה.
זה היה השולחן הראשון שלנו, ואני לא אשכח כמה שמחתי.
עבור אחרים זה סתם רהיט, אבל בשבילי זה היה כמו מתנה גדולה מהחיים.